חיפוש
מוצרים
כתבות
כתבות/צמחים/שבעת המינים בגינה הקטנה/תקציר הרצאה על שבעת המינים

שבעת המינים בגן הנוי

הרצאה שניתנה במשתלת קל שתיל בשבועות
על ידי אתי שוורצמן הנדסאית נוף

שבעת המינים מחברים אותנו אל הנוף החקלאי הקדום בארץ, בעזרתם ניתן ליצור אווירה
ארץ-ישראלית בגן. בהשאלה מעולם האופנה, ניתן להתייחס אליהם כאל קולקצית צמחים
שיוצרת "
look
" מסויים ואווירה מסויימת. וכמו בקולקצית בגדים, לא חייבים להשתמש בכל
הקולקציה כדי ליצור מראה מסויים. ושוב, כמו בעולם האופנה, ניתן לצרף לקולקציה צמחים
נוספים ואביזרים.

יש כמה דרכים להשתמש בקולקציה שלנו בגן הנוי:

1. צמח בודד בתפקיד פסל:

ניתן לשתול את אחד הצמחים כבוגר בלבד על "במה" הולמת ולהתייחס אליו כאל פסל שרומז
לאווירה מסויימת. פסלים יהיו: עץ זית בוגר - מאוד פופולארי בשנים האחרונות. נהוג לשים
אותו על "במת" דשא או בערוגה מוגבהת. לא מומלץ לשתול אותו סמוך לאזור מרוצף כי
הפירות שלו מלכלכים. בדרך כלל נראה לצידו סלע קישוטי ו/או שיחים נמוכים. יפה לשתול
אותו גם על "במת" סיגל קיסוסי אם יש מספיק צל באזור. גם עשבוניים רבים יתנו לו רקע טוב.
עץ רימון בוגר ומעוצב היטב על 2-3 גזעים, ושהמראה הבכותי שלו מודגש (ענפים הנוטים
כלפי מטה) יכול יות פסל מרשים מאוד בסתיו עם צבעי השלכת הצהובים שלו ובאביב עם
פריחתו האדומה. עץ זה הוא נשיר ולכן אינו מתאים להיות פסל בביתו של מי שהמראה העצים
בשלכת לא מוצא חן בעיניו. עץ התמר  הוא פסל מעט מיושן. בעבר היה נהוג לשתול 2 תמרים
בכניסה לבית. אפשר לראות אותו מככב בכניסות לבתים ותיקים
.

        

2. גן בעל אופי ארץ-ישראלי:

בגן כזה יופיעו צמחים מ- 7 המינים כחלק מהצומח בגן בשילוב עם צמחים מקולקציות נוספות
ובשילוב אביזרים. מעבר ליצירת האווירה בגן הזית יתרום לנו צל וכתם צבע כסוף, והרימון יתרום
צבעי שלכת צהובים ופריחה אדומה. ניתן לטשטש את מופעו העירום בחורף ע"י שילובו בין שיחים
ירוקי עד, למי שלא אוהב את המראה העירום.

צמחים נוספים לקולקציה ים-תיכונית/ארץ ישראלית: חרוב מצוי (נקבה בלבד), כליל החורש, קטלב
מצוי, קטלב משונן, אלות, שקד מצוי, ברוש, ורדים, הדס מצוי, מרוות, רוזמרין, אלת המסטיק,
יסמין, צמחי תבלין, מורן החורש, פלרגון זקוף בכדי חרס. אביזרים: פעמוני רוח, כדורי זכוכית
כחולים, מוביילים רצוי עם אלמנטים כחולים, אלמנט מים.

3. בוסתן: 

בפרסית פירוש המילה בוסתן הוא מקום של ריח (בו = ריח, אסתן = מקום). גן הבוסתן במקור
היה גן של ריחות ושל צמחי תועלת, אליו נכנסים לשבת כשעה-שעתיים לנשום אויר מבושם
ולהרהר. אנו חיים בארץ חמה וצחיחה. הגן שלנו על כן צריך להיות נווה מדבר ירוק  שישמור
על הלחות והקרירות בקיץ. כדאי לעטוף את הבית בעצי צל ורצוי להתחבר לנוף הארץ
ולהשתמש בצמחיה.

כאן נכנסים שבעת המינים כקולקציה שמתחברת לנוף הארץ ישראלי הקדום. שימוש בהם ייצור
אווירה ארץ-ישראלית. בגינה הקטנה אין מקום לבוסתן כאזור נפרד, ולכן אני מציעה להפוך את
כל הגינה או חלק משמעותי ממנה (למשל, כל החלק האחורי) לבוסתן שהבית יושב בתוכו. אפשר
להצמיד אל אחד מפתחי הבית סוכת גפנים שתצל על רחבה מרוצפת (פינת ישיבה). בבוסתן
נשתול את הצמחים ובכללם גם את העצים בכל שטח הגן ולא רק סביב הגדר. בבוסתן אין סדר
וסימטריה אלא מעין ערבוביה מקרית ומקסימה של צמחים שנשתלו יחד ללא סדר. איך יוצרים
קסם ויופי? בעזרת תכנון וטוב טעם: ראשית אין לשתול את הצמחים צפוף מידי כדי שלא יתערבבו
זה בזה יתר על המידה. אבל גם לא מרווח מידי. הצמחים יכולים להצל זה על זה וצריכים להיות
סמוכים זה לזה. ניתן לשמור על הסדר ע"י גיזום בקו טיבעי. בנוסף, יש להתאים את הצמחים
אלה לאלה. כדאי לשתול גם קבוצות של אותו צמח, בייחוד בצמחים קטנים, וכדאי גם לחזור על
אותם צמחים במקומות שונים בגן. סדר הנטיעה בבוסתן – לפי דרישות האור המים והלחות של
הצמחים השונים. חלק מצמחי התבלין יינטעו בצל קריר ולח, עצים ושיחים שוברי רוחות יינטעו
בגבולות הגן. בעבר הבוסתן היה תחום בגדר. ככל שהגדר גבוהה יותר, כך גדלה תחושת
המיסתורין של הגן. מצד שני כך מגבירים את תחושת ה"גטו" ברחוב ובבית
צמחי הבוסתן:
רימון, תאנה, זית, לימון, ותפוז. ורדים, יסמינים,שיחי ריח ותבלין, סוכת גפנים. תות שדה
במיכל, עגבניות שרי, שעועית ואפונה למיניהן ואפילו חסות ועלי מאכל אחרים. אפשר לתת
לטרכלוספרמון "לרוץ" על הקרקע. לטעמי, אפשר גם להשאיר אדמה חשופה.

אביזרים נלווים: רצוי בגווני כחול: פעמוני רוח, כדורי זכוכית, מוביילים, אלמנט מים עם צליל
פכפוך, או תעלת מים, אמבט ציפורים, כריות רכות על ריצפת הפרגולה בחוץ, ערסל ועוד כיד
הדמיון הטובה.

גפן היין מש' גפניים

מוצא: אירופה הדרומית-מזרחית.

תאור: מטפס בעל קנוקנות. נשיר.

גנני: גפן על פרגולה שותלים כל 3-4 מ'. פריחה – על ענפים משנה שעברה. לכן, בחורף
גוזמים ומשאירים כחמישה ענפים. בכל ענף משאירים 2-3 זמורות ובכל זמורה משאירים 2-3
עיניים. עיניים – הנקודות מהן יפרוץ ענף חדש, בחיק העלים. רבוי: ייחורים בחורף.

הגפן מתאימה לגידול במיכל, ותהיה יפה גם בגינת גג.

זנים מומלצים לבית הפרטי:

איזבלה (זן קווקזי) עמיד לקימחון, עלים טעימים, ענבים שחורים בטעם מנגו האשכול לא
מבשיל בבת אחת.

סולטנינה – גם הוא עמיד יחסית. זן מקדים ולכן מקדים את זבוב הים התיכון.

קונקורד – צידו התחתון של העלה בהיר, עמיד לקשותית ולקימחון, גל פרי אחד.

ג'1 שידוע יותר בשם "ענבי לכיש" (ענבים ירוקים ללא חרצנים) גם הוא זן עמיד למחלות
ומזיקים.

זית אירופי מש' זיתיים.

מוצא: ארצות הים התיכון. בארץ – תרבותי ובר.

תאור: עץ ירוק-עד. מגיע בגן לגובה 10 מ'. פריחה אלרגנית אפריל-מאי.

גנני: בהעתקה לוקח לו שנתיים עד להתאוששות מההלם. במהלך שנתיים אלה ייתכן שהוא
ילבלב תוך שימוש במאגרי האנרגיה שלו. אם ימשיך ללבלב אחרי שנתיים הרי שהוא נקלט.
גיזום באביב עם תחילת הלבלוב. אפשר גם בסתיו להפחתת נוף ולפתיחת הצמרת כדי
למנוע שבר בסופות. יש אפשרות לגדלו כעץ קטן ע"י גיזום נכון. ניתן לגדל במיכל. צמח
מומלץ לגגות.

תנובת הפרי לסירוגין – שנה שופעת ושנה דלה.

זנים: סורי – למאכל ולשמן, נבלי שניהם נפוצים בארץ. בכרמי שלחין   (מושקים) מגדלים
מנזלינו – זן ספרדי למאכל, ונובו – איטלקי, משמש בעיקר להפריה של המנזלינו.

רמון מצוי מש' רמוניים.

מוצא: בצפון פרס.

תאור: שיח-עץ נשיר. דוקרני. גובה לרוב 2-3.5 מ' אבל יש פרטים שמגיעים לגובה 6 מ'.

גנני: מניב משנה שלישית. מלבלב באפריל פורח במאי. בסוף ספטמבר מבשיל. גיזום לדילול
והקצרה בחורף כל 1-2 שנים. אם מגדלים כעץ – יש לבחור 2-3 גזעים ואחת ל- 10 שנים
להחליף גזע. מזיק– כחליל הרימון שפוגע בפרי כשהוא בוסר. פתרון – כיוס (עטיפת הפרי על
העץ במעטפת נייר בעודו בוסר) או תליונים צהובים. מתאים ומומלץ לגידול גם במיכל.

זנים: יש זנים בעלי פרחים ממולאים וריקים אלה בעלי הפרחים הריקים טעימים יותר, צבעי
פריחה
של אדום וכתום, ויש גם זנים ננסיים פחות טעימים.

כעץ פרי מתייחסים לזנים וונדרפול – זן קליפורני, מבשיל בסוף ספטמבר חמוץ-מתוק, אדום,
מאוד טעים, ראש הפרד – פרי גדול ורוד, מבשיל באוגוסט.

תאנה – פיקוס התאנה מש' תותיים

מוצא: מזרח הים התיכון – פרס תורכיה סוריה, ישראל.

תאור: עץ לא גדול גובה 6-8 מ'. נוף רחב, נשיר, דו-ביתי (כלומר יש עצים זיכריים
ויש ניקביים) לכן לצורך הפריה נחוץ עץ זיכרי בסביבה. לבלוב מרץ-אפריל. פריחה
באביב. הבשלה – סוף הקיץ: אוגוסט-ספטמבר. הפרח, כמו בכל הפיקוסים הוא הפגה.
כמו לכל פיקום גם לתאנה יש צרעה שמפרה אותה ע"י האבקה מהפגה הזיכרית
לניקבית. לאחר ההפריה הפגה הזיכרית נושרת בעוד הניקבית תופחת ומבשילה לפרי.
אם רוצים הבשלה מהירה: שבועיים – שלושה אחרי החנטה למרוח שמן זית על הפתח
ואז הפרי מתנפח ומבשיל מהר..

גנני: צמח בעל שורשים בעייתיים. פחות מומלץ לגינה הקטנה בגלל גודלו. התאנה
מומלצת לגידול במיכל, בייחוד הזן הננסי שיגיע במיכל לגובה 2 מ'.

ריבוי: ייחורים מעוצים באביב.

זנים: יש זן ננסי – תאנה נצרתית ננסית עם פרי אכיל וטעים. זן טעים מאוד – קדותה.

תמר מצוי מש' הדקליים

מוצא: לא ידוע. או אסיה המערבית או אפריקה הצפונית. בארץ: בר ותרבות.

תאור: דקל דו-ביתי. מגיע לגובה 30 מ' ויותר. פריחה: מרץ, הבשלה: אוגוסט-ספטמבר.
זקוק למנות חום להבשלה. יש זנים שזקוקים לפחות מנות חום ואותם ניתן לגדל
במישור החוף.

גנני: העתקה: עד גובה 2 מ' – בקיץ. דקלים גדולים – מרץ-יולי. זמן הקליטה –
חצי שנה - שנה.

ריבוי: חוטרים.

תכנוני: אם כבר שמים דקלים בגן, אז למה לא משלנו? מתאים יותר לנוף הארץ.
מאחר וקוטר הנוף רחב, והעלים דוקרניים, רצוי להעתיק אל הגן עץ שגזעו בגובה
2 מ' לפחות.

זנים שיתנו פרי גם במישור החוף: יבשים: חיאני לחים: חדראוי, חלאוי.

זנים מבקעת הירדן לא יתאימו למרכז הארץ.

כל הצמחים החברים בשבעת המינים הינם צמחים חסכניים במים .

בניית אתריםבניית אתריםעולם הגן - אתר הבית של משתלות וונדי וקלשתיל